"חברות תוכן באלון הגליל"

קראו סיפור אמיתי אשר קרה בקיץ 2011 נתקבלה הודעה בחברת ההדברה כי ברחוב שינקין בתל אביב חולדה גנבה כסף מקופת בית העסק. מדובר בחנות נעלים ברחוב אסף שימחוני פינת יוחנן הסנדלר בתל אביב. משנתקבלה הודעה מוזרה זו, חש המדביר כי מדובר בבלוף גדול. לאחר שלקח את מספר הטלפון ווידא כמדובר באמת בחנות נעליים הממוקמת ברחוב זה,מייד נסע והגיע למקום תוך 15 דקות ומצא את בעלי בית העסק שהחווירו פניהם וסיפרו בהתרגשות מה קרה.הסתבר שעמדו בפני סגירת העסק,סגרו את הקופה היומית, והכניסו את הכסף ודף הסיכום למעטפה לבנק בבוקר של יום למחרת. לפתע לאחר סגירת הקופה עמדו במרכז החנות ושמעו צלצול של קופה הנפתחת מבלי שאיש עמד לידה. לאחר מכן, ראו עכבר שולף את המעטפה ורץ לכיוון עליית הגג שבחנות. הם רצו אחריו מייד, וזיהו כי הוא חדר לתוך מתחם שגובהו 30 ס"מ על 20 ס"מ ואורכו כ 3 וחצי מטר.המדביר שהגיע לשם מייד,החדיר פנס לתוכן קופסא יחידה זו וגילה כי מדובר במעטפה לבנה הכוללת שטרות של 70 ש"ח. לאחר מכן הם אינם ראו את העכבר במקום. העביר המדביר את השטרות לבעלי העסק ובמעמד זה שילמו בגין שירות זה סך של 300 ₪ בגין עמלה על נזקיו של העכבר

בתי דפוס הוא מפעל מייצר חומרים מודפסים, בעיקר לפי שיטת letterpress. מפעלים המשתמשים בהקזה נקראים בתי דפוס. בארץ ישראל אין הרבה בתי דפוס, רובם הם מתווכים. התהליך הטכני של ההתרבות כתבי יד ואיורים בבית הדפוס מורכב משלושה שלבים: הכנה של הצלחת(הפלטה), הדפסת רצה על הדפוס, וכן, בהתאם לסוג הפרסום, עושה את התפרים,ואת הגמר.בדרך כלל לבתי דפוס יש חנויות שמתווכים ומתאמים את השלבים האלה. בעבודה המרכיבים של הפלטה כוללים: סידור, photozincography, סטריאוטיפים, והכנה של פלטות gravure למינציה או לא. יש גם כל מיני אפשרויות תפירה שונות.  החומרים בבתי דפוס הם רעילים ואסורים באכילה הריח של המכונה גם חריף לכן יש להשגיח שלא יהיו מצויים באיזור ילדים קטנים ועדיף לנשים בהריון לתפוס מרחק ממנו. בברית המועצות בשנת 1974 היו כ -4,000 בתי דפוס, מחולקים לתוך חברות גדולות, בינוניות וקטנות. רוב התפוקה הגדולה ביותר מתמקדת בדרך כלל באחד או שני סוגים של פרסום, למשל, ספרים, ספרים וחוברות, עיתונים וכתבי עת מרכזיים, או תמונות צבע, גלויות וכרזות.   

כל אחד מאיתנו בזמן ובמקום מסוים בחיים זכה להיפגש עם מנה עיקרית,עשירה בתוספות וסלטים עם לחם חם ועוד המון דברים טובים שתקצר היריעה מלהכיל אותם... אני מדבר בדיוק על מנת קייטרינג שמופיעה בדרך כלל באירועים מסוימים כמו ברית משפחתית או בת מצווה ''למשפחה בלבד'', או אולי אזכרה או טקס סיום בעבודה או פגישת מחזור... מניתי כאן את מקצת הדרכים בהם אנו יכולים לפגוש מן מנה שכזו, ישנם עוד רבים וטובים. כשאני מדבר על קייטרינג אני מדבר על סלטים חיים או מבושלים, קצוצים או פרוסים, חתוכים היטב בצורה יסודית שתקסים את העין כבר במבט ראשון... כשאני מדבר על קייטרינג אני מדבר על תוספות עסיסיות, אורז לבן שמגיע ''אחד אחד'',תפוחי אדמה אפויים בתנור שחומים ומטובלים היטב, או פשטידה מיוחדת שמזכירה לך איך לא את הבית של אמא... הריחות והניחוחות המוכרים. ועכשיו נתייחס למנה העיקרית שכולנו אוהבים שתופיע בדרך כלל בצורת כרעיים אפויות בתנור או חזה עוף הידוע בכינויו הישראלי ''שניצל'', אבל כשהוא מגיע במנת קייטרינג הוא יגיע כמעט תמיד עם ציפוי פרורי לחם אבל עם שומשום,כן זה הטעם האהוב הידוע והמוכר לכולנו אבל איך לומר יחד עם זאת הוא לא נמאס אף פעם.   דבר שחיבר אותי מאוד לאהבת האוכל המוכן שאפשר גם להביא הביתה הוא מפגש שהיה לי עם מסעדה שמוכרת אוכל מוכן באזור הגליל אני אקרא לזה קייטרינג בצפון נכנסתי לאותו קייטרינג ואני חייב לציין שפשוט נעתקו המילים מפי, אותם תיאורים שכתבתי למעלה הם אותם חוויות שעברתי באותה ארוחה שזה גם המקום לציין שהיו איתי עוד כמה וכמה סועדים שגם הם היו נלהבים ולא הצטערו שהם לא תושבי הצפון כדי לחזור ולהיפגש שוב בקייטרינג בצפון, אחד הסועדים שנכח באותה הסעודה לקח לו גם אוכל הביתה כדי לשתף את שאר בני הבית .