"מפעילה לנשים בראש פינה"

בתי דפוס הוא מפעל מייצר חומרים מודפסים, בעיקר לפי שיטת letterpress. מפעלים המשתמשים בהקזה נקראים בתי דפוס. בארץ ישראל אין הרבה בתי דפוס, רובם הם מתווכים. התהליך הטכני של ההתרבות כתבי יד ואיורים בבית הדפוס מורכב משלושה שלבים: הכנה של הצלחת(הפלטה), הדפסת רצה על הדפוס, וכן, בהתאם לסוג הפרסום, עושה את התפרים,ואת הגמר.בדרך כלל לבתי דפוס יש חנויות שמתווכים ומתאמים את השלבים האלה. בעבודה המרכיבים של הפלטה כוללים: סידור, photozincography, סטריאוטיפים, והכנה של פלטות gravure למינציה או לא. יש גם כל מיני אפשרויות תפירה שונות.  החומרים בבתי דפוס הם רעילים ואסורים באכילה הריח של המכונה גם חריף לכן יש להשגיח שלא יהיו מצויים באיזור ילדים קטנים ועדיף לנשים בהריון לתפוס מרחק ממנו. בברית המועצות בשנת 1974 היו כ -4,000 בתי דפוס, מחולקים לתוך חברות גדולות, בינוניות וקטנות. רוב התפוקה הגדולה ביותר מתמקדת בדרך כלל באחד או שני סוגים של פרסום, למשל, ספרים, ספרים וחוברות, עיתונים וכתבי עת מרכזיים, או תמונות צבע, גלויות וכרזות.   

אחד האינסטלטורים בעיר הוזמן לתיקון נזילת מים בדירה. הוא החל להרים מרצפת אחר מרצפת וככל שהעמיק יותר בניסיון למצוא את התקלה, הלך והבין כי הצנרת רקובה מהיסוד. עבודה רבה ממתינה לו ובעל הדירה יאלץ לשלם ממון רב. כשעה לאחר שהיה בדירה, הביו האינסטלטור כי בדירה מתגוררים אלמנה וששה יתומים קטנים. הדלות והעוני זעקו מכל מקום. צער רב הצטער האינסטלטור ולא ידע כיצד להציג לבעלת הדירה את בעיית האינסטלציה - ובעיקר את מחיר התיקון מרקיע השחקים. לאחר מחשבה, גמלה בליבו ההחלטה, כי את עלות כל החומרים והעבודה ישא בעצמו מכיסו ובזאת יקיים מצוות צדקה למהדרין ובפרט שמדובר באלמנה מסכנה ויתומים. שבוע ימים שקד האינסטלטור על מלאכתו, הרים את כל מרצפות המטבח וחדר האמבטיה, הניח צנרת חדשה ולבסוף סיים את עבודתו על הצד הטוב והמקצועי ביותר. כשהוא ארז את כלי עבודתו, נגשה אליו האלמנה בחשש, חיל ורעדה, וביקשה לדעת כמה מגיע לו על העבודה. "את לא צריכה לשלם כלום", ענה לה כלאחר-יד. "הבניין שייך לפרויקט שיקום שכונות, וכבר הגשתי טופסי בקשה לעירייה. בעוד שבוע אקבל מהם את הכסף", אמר בהחלטיות, מבלי להניד עפעף. האלמנה הנבוכה הנהנה בראשה. היה לה נוח להאמין לסיפור והיא הודתה לו מקרב-לב. שנים רבות חלפו,השרברב רכש ניסיון והפך לקבלן גדול לבניה,שיפוץ ואינסטלציה. לפני מספר חודשים רכש מגרש ברמת-גן והתכונן להקים עליו בניין דירות. הוא סבב בכמה מקומות, לשם קבלת הצעת מחיר לחומרי הבניה, ולבסוף לקח לעצמו פסק זמן בכדי לעיין בהצעות-המחיר בכובד-ראש, לפני שיקבל החלטה. יום אחד, בעודו עומד במרכז המגרש עם אחד המהנדסים, נכנסו לאתר הבניה שתי משאיות טריילר עמוסות בחומרי בניה, וללא אומר ודברים החלו הנהגים ועוזריהם פורקים את תכולתן. השרברב בעל החסד אץ-רץ לעבר הנהג והחל למחות ולהודיע כי הוא לא הזמין מאומה. הנהג עיין בטופסי הקבלות והודיע נחרצות כי ההזמנה בוצעה וכי הוא נשלח לפרוק כאן סחורה. לאחר דין ודברים הודיע הנהג כי את שליחותו הוא יבצע, הסחורה תורד מהמשאית לתוך המגרש - ואם יש טענות שיפנה למשרד המכירות. מתנשם ומתנשף הגיע מכובדנו למשרד. הוא טען בלהט כי קיבל סחורה שלא הזמין ואף לא שילם. הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. "אם יש לך הערות תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה", סיימה את דבריה. בקומה העליונה, במשרד מעורר רושם, ישב בעל הבית. השרברב-קבלן שוב שטח את טענותיו, ביקש בדיקה והבהרות מדויקות לכל מה שקרה בשעתיים האחרונות. הבוס עיין שוב במחשב ופסק לו כי ההזמנה בוצעה והתשלום התקבל. לפתע הביט בעל הבית היישר לתוך עיניו והוסיף: "מופיע לי פה שאת התשלום ביצעה עיריית בני-ברק במזומן". מיודעינו לא ידע נפשו מתדהמה. "העירייה שילמה על ההזמנה שלי?" "שב, שב, ידידי", ביקש בעל הבית בחביבות. "אני כבר מחפש אותך עשרים שנה.אתה זוכר את אמי? את התיקון שביצעת ללא תשלום בדירתנו ושיקרת לה כי את עלות התיקון שילמה העירייה? הייתי אז ילד צעיר, אבל ידעתי שאתה משקר ולמעשה אתה גומל חסד עם אימי האלמנה. באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה שיום אחד אני אגדל ואעשה הכול בכדי להחזיר לך כגמולך הטוב. מן השמים זימנו אותך לכאן, לקבל הצעת מחיר, ולי הייתה ההזדמנות 'לסגור מעגל'

בשנים האחרונות גדלה והתפתחה תעשיית מצלמות האבטחה בעולם כולו וכן גם בישראל. אין כמעט אזור או שטח שלא מצולם יום יום שעה שעה ומתעד את כל הנעשה סביבו. היתרון הגדול שיש בזה הוא שכמעט כל דבר מתועד ומצולם בכל שעה ביום,לדוגמא גניבות,פריצות לבתים או עסקים,מעשי שוד, קטטות או מריבות בין בני נוער ובכלל וכן הלאה על זו הדרך. המון בתי אב בישראל ובתי עסק התקינו בבתיהם או בבית העסק שלהם מצלמות אבטחה שיתעדו כל ניסיון פריצה או גניבה כלשהיא משטחם הפרטי ותוכל לעמוד כראיה והוכחה בבית משפט . בשנים האחרונות נתפסו מאות עבריינים ופושעים בזכות מצלמות האבטחה שמותקנות כמעט בכל פינה, היו גם לא מעט מקרים של  פרשיות אונס,רצח או פשיעה כזו או אחרת שנפתרו ובאו כל מקומן בזכות תיעוד של מצלמות אבטחה שהיו במקום ורק לאחר זמן נמצאו אותן הקלטות וחשפו את הרמת שהיתה נסתרת ונעלמת מחמת חוסר בראיות עד שבאו אותם צילומים ושפכו אור וסייעו לפתור פרשיות לא פתורות. הדעה הרווחת היום היא להגדיל ולהרחיב את המודעות הציבורית  לכל אחד להתקין באזור מגוריו ובסביבתו מצלמות שיתעדו את הנעשה סביבן וכן בבתי עסקים שכן, הדבר גם מרתיע מאוד וגורם לכל אדם זה או אחר שחושב לעשות מעשה כלשהוא שנוגד את החוק בצורה כזו או אחרת לחשוש ולחשוב פעמיים דווקא בגלל הידיעה שהוא וכל פעולותיו מצולמות ומונצחות במצלמות אבטחה. יש לציין גם שישנם בעלי בתים ובעלי עסקים שבחרו להתקין מצלמות דמה שלא באמת מצלמות או מקליטות משהו, הם רק נועדו להרתיע, מיותר לציין שגנב מתוחכם שכבר ״טיפס על כמה חלונות ופרץ כמה דלתות״ בטח שידע להבחין בין מצלמה אמיתית לבין מצלמת דמה לא אמיתית, ואולי הבחירה של אותו בעל עסק או בעל בית לחסוך ולקמץ בנושא כל כך חשוב עלולה לגרום גם לפריצות חוזרות ונשנות לביתו או למשרדו. לעניות דעתי עדיף שלכתחילה האדם יתקין מצלמות בצורה מבוקרת ומסודרת סביב מקומו ואז גם גורם לאדם זה או אחר שרצה לשים ידו על חפציו לחשוש, להירתע ולסוג מתוכניתו הרעה עוד לפני שבכלל התחיל לעשות מעשה... וכל זה נבע רק מאותן חשש ופחד שמא יצולם בשעת מעשה אסור כזה או אחר.